מקור משנה תורה, הלכות מתנות עניים ח׳
1 הַצְדָקָה הֲרֵי הִיא בִּכְלַל הַנְּדָרִים. לְפִיכָךְ הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי סֶלַע לִצְדָקָה אוֹ הֲרֵי סֶלַע זוֹ צְדָקָה חַיָּב לִתְּנָהּ לָעֲנִיִּים מִיָּד וְאִם אִחֵר עָבַר בְּ דברים כג כב "בַל תְּאַחֵר" שֶׁהֲרֵי בְּיָדוֹ לִתֵּן מִיָּד וַעֲנִיִּים מְצוּיִין הֵן. אֵין שָׁם עֲנִיִּים מַפְרִישׁ וּמַנִּיחַ עַד שֶׁיִּמְצָא עֲנִיִּים. וְאִם הִתְנָה שֶׁלֹּא יִתֵּן עַד שֶׁיִּמְצָא עָנִי אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ. וְכֵן אִם הִתְנָה בְּשָׁעָה שֶׁנָּדַר בִּצְדָקָה אוֹ הִתְנַדֵּב אוֹתוֹ שֶׁיִּהְיוּ הַגַּבָּאִין רַשָּׁאִין לְשַׁנּוֹתָהּ וּלְצָרְפָהּ בְּזָהָב הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין:
2 הַמַּתְפִּיס בִּצְדָקָה חַיָּב כִּשְׁאָר הַנְּדָרִים. כֵּיצַד. אָמַר הֲרֵי סֶלַע זוֹ כְּזוֹ הֲרֵי זוֹ צְדָקָה. הַמַּפְרִישׁ סֶלַע וְאָמַר הֲרֵי זוֹ צְדָקָה וְלָקַח סֶלַע שְׁנִיָּה וְאָמַר וְזוֹ הֲרֵי שְׁנִיָּה צְדָקָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ:
3 הַנּוֹדֵר צְדָקָה וְלֹא יָדַע כַּמָּה נָדַר יִתֵּן עַד שֶׁיֹּאמַר לֹא לְכָךְ נִתְכַּוַּנְתִּי:
4 אֶחָד הָאוֹמֵר סֶלַע זוֹ צְדָקָה אוֹ הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי סֶלַע לִצְדָקָה וְהִפְרִישׁוֹ. אִם רָצָה לְשַׁנּוֹתוֹ בְּאַחֵר מֻתָּר. וְאִם מִשֶּׁהִגִּיעַ לְיַד הַגַּבַּאי אָסוּר לְשַׁנּוֹתוֹ. וְאִם רָצוּ הַגַּבָּאִים לְצָרֵף הַמָּעוֹת וְלַעֲשׂוֹתָן דִּינָרִין אֵינָן רַשָּׁאִין אֶלָּא אִם אֵין שָׁם עֲנִיִּים לְחַלֵּק מְצָרְפִין לַאֲחֵרִים. אֲבָל לֹא לְעַצְמָן:
5 הָיָה לַעֲנִיִּים הֲנָאָה בְּעִכּוּב הַמָּעוֹת בְּיַד הַגַּבַּאי כְּדֵי לַעֲשׂוֹת לַאֲחֵרִים לִתֵּן. הֲרֵי אוֹתוֹ הַגַּבַּאי מֻתָּר לִלְווֹת אוֹתָם הַמָּעוֹת שֶׁל עֲנִיִּים וּפוֹרֵעַ. שֶׁהַצְּדָקָה אֵינָהּ כְּהֶקְדֵּשׁ שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בּוֹ:
6 מִי שֶׁהִתְנַדֵּב מְנוֹרָה אוֹ נֵר לְבֵית הַכְּנֶסֶת אָסוּר לְשַׁנּוֹתָהּ. וְאִם לִדְבַר מִצְוָה מֻתָּר לְשַׁנּוֹתָהּ. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּקַּע שֵׁם בְּעָלֶיהָ מֵעָלֶיהָ. אֶלָּא אוֹמְרִים זוֹ הַמְּנוֹרָה אוֹ נֵר שֶׁל פְּלוֹנִי. וְאִם נִשְׁתַּקַּע שֵׁם הַבְּעָלִים מֵעָלֶיהָ מֻתָּר לְשַׁנּוֹתָהּ אֲפִלּוּ לִדְבַר הָרְשׁוּת:
7 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיָה הַמִּתְנַדֵּב יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִם הָיָה עַכּוּ"ם אָסוּר לְשַׁנּוֹתָהּ אֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה עַד שֶׁיִּשְׁתַּקֵּעַ שֵׁם בְּעָלֶיהָ מֵעָלֶיהָ. שֶׁמָּא יֹאמַר הָעַכּוּ"ם הִקְדַּשְׁתִּי דָּבָר לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל יְהוּדִים וּמְכָרוּהוּ לְעַצְמָן:
8 עַכּוּ"ם שֶׁהִתְנַדֵּב לְבֶדֶק הַבַּיִת אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ לְכַתְּחִלָּה. וְאִם לָקְחוּ מִמֶּנּוּ אֵין מַחְזִירִין לוֹ. הָיָה הַדָּבָר מְסֻיָּם כְּגוֹן קוֹרָה אוֹ אֶבֶן מַחְזִירִין לוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא לָהֶן דָּבָר מְסֻיָּם בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר עזרא ד ג "לֹא לָכֶם וָלָנוּ" וְגוֹ'. אֲבָל לְבֵית הַכְּנֶסֶת מְקַבְּלִין מֵהֶן לְכַתְּחִלָּה. וְהוּא שֶׁיֹּאמַר כְּדַעַת יִשְׂרָאֵל הִפְרַשְׁתִּי. וְאִם לֹא אָמַר טָעוּן גְּנִיזָה שֶׁמָּא לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם. וְאֵין מְקַבְּלִים מֵהֶם לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם וְלֹא לְאַמַּת הַמַּיִם שֶׁבָּהּ שֶׁנֶּאֱמַר נחמיה ב כ "וְלָכֶם אֵין חֵלֶק וְזִכָּרוֹן בִּירוּשָׁלָיִם":
9 אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִטּל צְדָקָה מִן הָעַכּוּ"ם בְּפַרְהֶסְיָא. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת בִּצְדָקָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְאֵינוֹ יָכוֹל לִטְּלָהּ מִן הָעַכּוּ"ם בְּצִנְעָה הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וּמֶלֶךְ אוֹ שַׂר מִן הָעַכּוּ"ם שֶׁשָּׁלַח מָמוֹן לְיִשְׂרָאֵל לִצְדָקָה אֵין מַחְזִירִין אוֹתוֹ לוֹ מִשּׁוּם שְׁלוֹם מַלְכוּת. אֶלָּא נוֹטְלִין מִמֶּנּוּ וְיִנָּתֵן לַעֲנִיֵּי עַכּוּ"ם בַּסֵּתֶר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁמַע הַמֶּלֶךְ:
10 פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים קוֹדֵם לְפַרְנָסַת עֲנִיִּים וְלִכְסוּתָן. וְאֵין לְךָ מִצְוָה גְּדוֹלָה כְּפִדְיוֹן שְׁבוּיִים שֶׁהַשָּׁבוּי הֲרֵי הוּא בִּכְלַל הָרְעֵבִים וְהַצְּמֵאִים וַעֲרוּמִּים וְעוֹמֵד בְּסַכָּנַת נְפָשׁוֹת. וְהַמַּעֲלִים עֵינָיו מִפִּדְיוֹנוֹ הֲרֵי זֶה עוֹבֵר עַל דברים טו ז "לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ" וְעַל ויקרא יט טז "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" וְעַל ויקרא כה נג "לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ". וּבִטֵּל מִצְוַת דברים טו ח דברים טו יא "פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ". וּמִצְוַת ויקרא כה לו "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ". ויקרא יט יח "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". משלי כד יא "וְהַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת" וְהַרְבֵּה דְּבָרִים כָּאֵלּוּ. וְאֵין לְךָ מִצְוָה רַבָּה כְּפִדְיוֹן שְׁבוּיִים:
11 אַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁגָּבוּ מָעוֹת לְבִנְיַן בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבָא לָהֶן דְּבַר מִצְוָה מוֹצִיאִין בּוֹ הַמָּעוֹת. קָנוּ אֲבָנִים וְקוֹרוֹת לֹא יִמְכְּרוּם לִדְבַר מִצְוָה אֶלָּא לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים. אַף עַל פִּי שֶׁהֵבִיאוּ אֶת הָאֲבָנִים וּגְדָרוּם וְאֶת הַקּוֹרוֹת וּפְסָלוּם וְהִתְקִינוּ הַכּל לַבִּנְיָן מוֹכְרִין הַכּל לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים בִּלְבַד. אֲבָל אִם בָּנוּ וְגָמְרוּ לֹא יִמְכְּרוּ אֶת בֵּית הַכְּנֶסֶת אֶלָּא יִגְבּוּ לְפִדְיוֹנָן מִן הַצִּבּוּר:
12 אֵין פּוֹדִין אֶת הַשְּׁבוּיִים בְּיֶתֶר עַל דְּמֵיהֶן מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם. שֶׁלֹּא יִהְיוּ הָאוֹיְבִים רוֹדְפִין אַחֲרֵיהֶם לִשְׁבּוֹתָם. וְאֵין מַבְרִיחִין אֶת הַשְּׁבוּיִים מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם שֶׁלֹּא יִהְיוּ הָאוֹיְבִים מַכְבִּידִין עֲלֵיהֶן אֶת הָעל וּמַרְבִּים בִּשְׁמִירָתָן:
13 מִי שֶׁמָּכַר עַצְמוֹ וּבָנָיו לְעַכּוּ"ם אוֹ שֶׁלָּוָה מֵהֶן וְשָׁבוּ אוֹתָן אוֹ אֲסָרוּהוּ בְּהַלְוָאָתָן. פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה מִצְוָה לִפְדּוֹתָן. שְׁלִישִׁית אֵין פּוֹדִין אוֹתָן. אֲבָל פּוֹדִין אֶת הַבָּנִים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן. וְאִם בִּקְּשׁוּהוּ לְהָרְגוֹ פּוֹדִין אוֹתוֹ מִיָּדָם אֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה פְּעָמִים:
14 עֶבֶד שֶׁנִּשְׁבָּה הוֹאִיל וְטָבַל לְשֵׁם עַבְדוּת וְקִבֵּל עָלָיו מִצְוֹת פּוֹדִין אוֹתוֹ כְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשְׁבָּה. וְשָׁבוּי שֶׁהֵמִיר לְעַכּוּ"ם וַאֲפִלּוּ לְמִצְוָה אַחַת כְּגוֹן שֶׁהָיָה אוֹכֵל נְבֵלָה לְהַכְעִיס וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אָסוּר לִפְדּוֹתוֹ:
15 הָאִשָּׁה קוֹדֶמֶת לְאִישׁ לְהַאֲכִיל וְלִכְסוּת וּלְהוֹצִיא מִבֵּית הַשֶּׁבִי. מִפְּנֵי שֶׁהָאִישׁ דַּרְכּוֹ לְחַזֵּר לֹא הָאִשָּׁה וּבָשְׁתָּהּ מְרֻבָּה. וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם בַּשִּׁבְיָה וְנִתְבְּעוּ שְׁנֵיהֶן לִדְבַר עֲבֵרָה הָאִישׁ קוֹדֵם לִפְדּוֹת לְפִי שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְכָךְ:
16 יָתוֹם וִיתוֹמָה שֶׁבָּאוּ לְהַשִּׂיא אוֹתָן מַשִּׂיאִין הָאִשָּׁה קֹדֶם לָאִישׁ מִפְּנֵי שֶׁבָּשְׁתָּהּ שֶׁל אִשָּׁה מְרֻבָּה. וְלֹא יִפְחֲתוּ לָהּ מִמִּשְׁקַל שִׁשָּׁה דִּינָרִים וּרְבִיעַ דִּינָר שֶׁל כֶּסֶף טָהוֹר. וְאִם יֵשׁ בְּכִיס שֶׁל צְדָקָה נוֹתְנִין לָהּ לְפִי כְּבוֹדָהּ:
17 הָיוּ לְפָנֵינוּ עֲנִיִּים הַרְבֵּה אוֹ שְׁבוּיִים הַרְבֵּה וְאֵין בַּכִּיס כְּדֵי לְפַרְנֵס אוֹ כְּדֵי לְכַסּוֹת אוֹ כְּדֵי לִפְדּוֹת אֶת כֻּלָּן. מַקְדִּימִין אֶת הַכֹּהֵן לַלֵּוִי. וְלֵוִי לְיִשְׂרָאֵל. וְיִשְׂרָאֵל לְחָלָל. וְחָלָל לִשְׁתוּקִי. וּשְׁתוּקִי לַאֲסוּפִי. וַאֲסוּפִי לְמַמְזֵר. וּמַמְזֵר לְנָתִין. וְנָתִין לְגֵר. שֶׁהַנָּתִין גָּדַל עִמָּנוּ בִּקְדֻשָּׁה. וְגֵר קוֹדֵם לְעֶבֶד מְשֻׁחְרָר. לְפִי שֶׁהָיָה בִּכְלַל אָרוּר:
18 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין בְּחָכְמָה. אֲבָל אִם הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ וּמַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם. תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם. וְכָל הַגָּדוֹל בְּחָכְמָה קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ. וְאִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן רַבּוֹ אוֹ אָבִיו אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם גָּדוֹל מֵהֶן בְּחָכְמָה. רַבּוֹ אוֹ אָבִיו שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לָזֶה שֶׁהוּא גָּדוֹל מֵהֶם בְּחָכְמָה:
פירוש משנה למלך על משנה תורה, הלכות מתנות עניים ח׳
1 הצדקה הרי היא בכלל הנדרים כו'. כתב הרשב"א ח"ג סי' נ"ב בכל לשון נכללו הלילות בכלל הימים הלכך מי שנדר ליתן פרוטה בכל יום יכול ליתן בין ביום בין בלילה ע"כ:
2 ואם רצו הגבאים לצרף המעות ולעשותה דינרין כו'. בפרק ד' דשקלים תנן אין משתכרין בשל הקדש ואף לא בשל עניים. וכתב מהרימ"ט ח"א סי' קמ"ד דאין מותר להשתכר בהם אלא ע"י משכונות זהב וכסף וכגון דהבא פריכא. ותימה דבפ' שני דייני גזירות אמרינן דטעמא דהקדש הוא משום דאין עניות במקום עשירות ושל עניים דלמא מתרמי להו עניים וליכא למיהב ולפי זה אפילו על משכון של דהבא פריכא אין משתכרין בשל עניים ולא משכחת לה היתרא אלא להשתכר בהם בדבר המצוי בעין כגון אלו השולחנים וכמ"ש בעה"ת שער מ"ו ח"ד סי' ח'. ועל מה שהקשה שם מהרימ"ט על הרשב"א עיין בחי"ד סי' ט"ל שתירץ באופן אחר יע"ש:
3 אין מחזירין אותו לו משום שלום מלכות. עיין במ"ש מרן בפ"י מהלכות מלכים דין י' ודו"ק: